וירט נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

1.לאור בקשת התובע מ-6.9.10 ותגובת הנתבע מ-21.9.10, התביעה נמחקת.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת הנתבע ובהתחשב בכך שהתובע הגיש תביעה ונוהל דיון מוקדם אחד בתיק אולם לא היה צורך בקיום הוכחות, וכמו כן החלטת הנתבע התקבלה לאחר חקירות נוספות מעבר לאלה שעמדו בפני הנתבע בעת קבלת ההחלטה הראשונה בגינה הוגשה התביעה, אולם תצהיר העדות הראשית של התובע המפרט את הנתונים הרלוונטיים הוגש עוד ב-2/10 והנתבע יכול היה לשקול החלטתו לאחר אותו מועד, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,750 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

לענין פסיקת הוצאות בעניני הביטוח הלאומי נפסק בעב"ל 24/98 מנדל ויגדר נ. המוסד לביטוח לאומי כדלקמן:

"המדיניות השיפוטית באשר לחיוב המוסד לביטוח לאומי בהוצאות, מצאה ביטוי בדב"ע מד/0/130 המוסד לביטוח לאומי נ. יוכבד גולדפרב (חיה), פד"ע טז' 310, בו נקבע כי הבסיס לחיוב יהיה כפל התעריף החל על הסיוע המשפטי. את סכום החיוב "ניתן לעגל בתיאומים סבירים" (דב"ע מט/04/151 המוסד לביטוח לאומי נ. רונית סורסקי, פד"ע כא' 130, 131 מול האות ג') מדיניות זו מיושמת גם כאשר המוסד לביטוח לאומי שוקל מחדש את עמדתו לאחר פתיחת ההליך בבית הדין האזורי ואף לאחר ערעור של המבוטח לבית הדין הארצי (ר' דב"ע נא/0/88 פאיז מירב נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). עם זאת, טעות או מחדל של המוסד לביטוח לאומי יכולים להביא לפסיקת הוצאות גבוהות מן המקובל (ר' דב"ע נג/0/87 חוה פיגלשטוק נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו' 283, 291; דב"ע נד/04/139 המוסד לביטוח לאומי נ. מאיר אלישר (לא פורסם); דב"ע נו/01/46 המוסד לביטוח לאומי נ. מוסטפא סאלח (לא פורסם).

אנו סבורים כי המדיניות האמורה היא מדיניות ראויה אף בתקופה שלאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, באשר היה בה, ויש בה גם כיום, איזון הולם בין האינטרס והזכות של המבוטח מול האינטרס של כלל המבוטחים במסגרת ביטוח החובה בביטוח הלאומי.

משום כך, אין אנו מוצאים כי יש לשנת את המדיניות האמורה."

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"א, 21 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: